בואו נדבר
הידעתם שהמושג "מותג" השגור בפי כל המשווקים, קיים כבר מאות בשנים אך הוא היה בעל משמעות שונה מהשימוש כיום?
מסתבר, שהמקור של המילה מותג מהמילה “Brandr” מהשפה הנורדית העתיקה ופירושה היה להבעיר או לשרוף, ממש כמו המילה BURN באנגלית של ימינו.
ההיסטוריה של המיתוג
כנראה השימוש הראשוני במילה היה בסביבות שנת 950 לספירה והוא בא לתאר שריפה של חתיכת עץ קטנה לסימון שייכות על רכוש מסוים. עם הזמן השימוש במילה BRAND תיאר את הסימון של הצאן במדינות הצפוניות על ידי הטבעה של סימן היכר של חוות הצאן על הבקר.
למעשה, השימוש הראשוני בז'ארגון מותג היה לסמן שייכות, OWNERSHIP , למקרה שהצאן היה בורח מהחווה, נעלם, נגנב או התפזר והתערבב עם צאן של חווה אחרת.
רק בסביבות 1820, עם פרוץ המהפכה התעשייתית והתחלת הייצור המאסיבי במפעלים החדשים, החלו בתי העסק להטביע את חותמם גם על המוצרים השונים שיוצרו, ואז החלה ההבחנה באיכות בין היצרנים. לאט לאט קיבל המושג מותג יותר את מימד האיכות (QUALITY),מאשר השייכות כאשר יצרנים איכותיים ואמינים החלו לדרוש מחירים גבוהים יותר על סחורתם לעומת היצרנים הבינוניים. ההפרדה בין היצרנים נעשתה על ידי הטבעת סימן המותג ממש כמו השימוש של לוגו בימינו.
השלב הבא של התפתחות הייצור , חייב סטנדרטיזציה , כלומר רישום של המותג ברשם החברות, על מנת שכל יצרן ישתמש בשם מותג ייחודי רק לו,כדי להקל על הצרכנים לזהות את המוצרים .
בימים האלו כל יצרן ניסה לנכס למותג שלו תכונות של איכות/הצלחה על ידי הוספת משפט המתאר את טיב המוצר.
לדוגמא בשנת 1905 קוקה קולה המציאה את הסלוגן "Coca Cola Revives and Sustains” .
עם ההתפתחות של המדיה במאה ה-20 , בהתחלה רדיו ועיתונות כתובה ומשנות ה-50 בארה"ב תחילת עידן הטלוויזיה , החלו המפרסמים לייחס למותגים עוד תכונות והבטחות פרסומיות מעבר לשימוש או התועלות הישירות מהמוצר.
Edward Louis Bernays -אדווארד לואיס בארני , אחיינו של זיגמונד פרויד היה מהחוקרים הראשונים של תעמולה ופסיכואנליזה ובעיניי רבים הוא אבי תורת יחסי הציבור. הוא האמין שבעזרת שיוך של מסרים ורעיונות למוצרי ביקוש , ניתן לשנות את התנהגות הצרכנים ולייצר למוצרים הללו ביקוש.
ברנייס עבד כתועמלן עבור חברות גדולות (פרוקטר אנד גמבל, חברת הטבק האמריקאית, קרטייה, סי בי אס, הלמנ'ס, חברת הפירות המאוחדת, ג'נרל אלקטריק, דודג' ועוד), וכן ניהל תעמולות בחירות רבות בפוליטיקה האמריקאית.
משנות ה-60, משווקים השתמשו במדיה ההמונית כדי לשייך מותגים ליתרונות רגשיים ולא לפונקציונליים. פרסומות הראו כיצד שימוש במותג מסוים יהפוך אותך למבוקש יותר, לחלק ממועדון אקסקלוסיבי, או – כפי שהבטיחה קוקה קולה ב-1979 עם "קח קולה וחיוך!" – פשוט יותר שמח.
בשנות ה-80, ערוצי ההפצה התרחבו ברחבי העולם, ולצרכנים היו יותר אפשרויות מתמיד.
חברות החלו להתמקד בבניית הכרה במותג לעצמן במקום להתמקד אך ורק במוצרים ובשירותים שלהן. זה איפשר להם לבנות נאמנות שהשתרעה על פני קווי מוצרים ונתנה לצרכנים שלהם תחושת שייכות ומשמעות אישית.
בשנת 1984, אפל הוציאה את מודעת הטלוויזיה האייקונית שלהם "1984" שהראתה משתמשים חדשנים ופורצי דרך באמצעות שימוש במחשבי אפל. עסקים החלו להתמקד בביסוס זהות תאגידית לטווח ארוך במקום פוקוס ביצירת מסעות פרסום קצרים. משרדי פרסום צמחו לחברות ייעוץ למותג.
מאז ועד היום חברות ענק , חברות בינוניות ועסקים קטנים , הבינו שעל מנת לייצר תחושת הזדהות עם המותג ויצירת קשר ארוך טווח עם הלקוחות שלהם , הם חייבים לעבוד על בניית אסטרגיה שיווקית לטווח הרחוק ולהמשיך באותו קו בהתמדה במשך שנים כדי שהמסר או הרעיון שהטביע אדוורד לואיס בארני בזמנו , יחלחל לתודעה של הלקוחות.
תגובות: